שנתיים מאסר בגין סחיטה באיומים של רופא משפחה ומנהל סניף קופ"ח באבו גוש

הנאשם, רווק כבן 33, הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של סחיטה באיומים, בניגוד לסעיף 428 סיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

כפי שנקבע בהכרעת הדין, ביום 22.2.07 הגיע הנאשם לקופת חולים כללית באבו גוש בה עבד ד"ר מאזן אבו לבדה (להלן: " המתלונן"). הנאשם נכנס לקופת חולים   וצעק כי הוא מחפש את המתלונן. לאחר שהמתלונן יצא מחדר האחות, הכניס הנאשם את המתלונן לחדרו ונעל את הדלת. הנאשם דרש מהמתלונן סכום של 200 ש"ח ואישור מחלה. המתלונן סירב למסור לנאשם את הכסף ואת אישור המחלה וביקש מהנאשם לעזוב את חדרו. בתגובה הכניס הנאשם את ידו לכיסו בצורה מאיימת ואמר, כי הוא לא יעזוב את החדר מבלי שהמתלונן ימסור לו 200 ש"ח. לבסוף, מסר המתלונן לנאשם סך של 100 ש"ח מתוך תקווה שהנאשם יתרצה ויניח לו, אולם כאשר המתלונן יצא מחדרו והלך לכיוון רכבו, יצא הנאשם אחריו, נכנס לרכבו של המתלונן והמשיך לדרוש ממנו 100 ש"ח נוספים וכן אישור מחלה. נוכח התנהגותו המאיימת של הנאשם, מסר לו המתלונן סכום כסף נוסף של 100 ש"ח והנאשם בתגובה אמר, כי יגיע ביום ראשון לקחת את אישור המחלה והוסיף, כי " אם לא יהיה אישור מחלה אז אתה יודע מה יהיה...".

בטרם הטיעונים לעונש, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. ביום 7.3.12 ציין שירות המבחן, כי "

נוכח חלוף הזמן והעובדה, כי לא נפתחו נגדו תיקים פליליים חדשים בחמש השנים האחרונות, אנו ממליצים לכבודו להטיל על מואיד עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, במידה שימצא מתאים, וזאת למשך הזמן הקצר ביותר האפשרי. בנוסף, נמליץ כי יוטל צו מבחן למשך חצי שנה...".

ביום 15.3.12, שלח שירות המבחן הודעה לבית המשפט בדבר "תיקון טעות". בהודעה זו, ציין שירות המבחן, כי מעיון מעמיק בגיליון רישומו הפלילי של הנאשם עולה, כי מאז שנת 2007, תקופת מעורבותו בעבירה הנדונה, הוא הועמד לדין 5 פעמים בגין מעורבות בעבירות אלימות למיניהן וכי בנוסף עולה, כי נפתח נגד הנאשם מב"ד נוסף ביום 14.11.11 בגין עבירה של הפרעה לשוטר ונהיגה פוחזת של רכב.

שירות המבחן ציין, כי " חרף האמור, המלצתנו לעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות...עומדת בעינה".

ייאמר מיד, עמדתו של שירות המבחן הינה מוזרה, בלשון המעטה, וזאת במיוחד בשים לב לעובדה, כי הנימוק העיקרי שעמד בבסיס ההמלצה המקורית (לא נפתחו תיקים בחמש השנים האחרונות), אינו נכון.

כאן מן הראוי להתייחס גם לנימוק השני שהעלה שירות המבחן, דהיינו, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה. כפי שפירטתי בהכרעת הדין, הדיונים בתיק התארכו מעל ומעבר למקובל בשל התנהגותו של הנאשם. כך, למשל, החליף הנאשם את הסנגורית שייצגה אותו מטעם הסנגוריה הציבורית בסנגור פרטי, אשר נאלץ לבקש דחייה כדי ללמוד את התיק. הנאשם ניתק קשר עם שני באי כוחו, אשר עמדו לא אחת חסרי אונים בבית המשפט לנוכח אי הופעתו של הנאשם. בית המשפט נאלץ להוציא מעת לעת צווי הבאה כדי להבטיח את התייצבותו של הנאשם ולכך יש להוסיף, כי באופן חריג נעתרתי לבקשת בא כוחו השני של הנאשם והוריתי על בדיקה פסיכיאטרית של הנאשם פעם שנייה (שתי חוות הדעת קבעו שהנאשם כשיר לעמוד לדין).

בטיעוניה לעונש הדגישה התביעה את הרשעותיו הקודמות של הנאשם (10 במספר), ואת העובדה, כי גם בעת ניהול תיק זה, המשיך הנאשם לבצע עבירות. בסופו של טיעון, דרשה התביעה להטיל על הנאשם "מאסר משמעותי שירתיעו דיו, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן".

ב"כ הנאשם הסכים, אומנם, כי המשפט התארך " באחריות הנאשם", אך ציין, כי לא יהיה זה נכון להטיל על הנאשם לאחר חמש שנים, עונש של מאסר בפועל. בנוסף, ציין, ב"כ הנאשם, את עדותו של המתלונן לפיה, נערכה סולחה בינו לבין הנאשם ומשפחתו, כי הוא מכיר את הנאשם ומשפחתו שנים רבות וכי מבחינתו המקרה הזה נגמר.

ב"כ הנאשם ביקש להדגיש, את בעיותיו האישיות והרפואיות של הנאשם כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן ואת העובדה, כי הנאשם מטופל בתרופות.

אשר לעדות הרופא - המתלונן, מן הראוי לחזור ולהדגיש, את שנאמר בהכרעת הדין לפיה, הוגשה הודעתו של הרופא במשטרה בהתאם לסעיף 10א' לפקודת הראיות וזאת מאחר שהמתלונן בעדותו בבית המשפט ניסה להמעיט מחומרת המעשה. בהכרעת הדין קבעתי, כי עובדה זו נבעה מחששו של הרופא אשר בבית משפט ניסה בעדותו למזער את אלמנט האיום והפחד אשר ניכרו בהודעתו במשטרה.

כאן מן הראוי לציין, כי במהלך שמיעת הראיות התברר, כי המדובר בתופעה חמורה הרבה יותר וכי אין זה מקרה הסחיטה היחיד שהיה במרפאת קופת חולים הכללית באבו-גוש והרופא בתיק זה נסחט פעמים נוספות ולא רק על ידי הנאשם.

גם המקרה דנן, ייתכן והיה נשמר בחדרי חדרים אילולא יוזמתו של ד"ר אלכס היימן, ששימש באותה עת כמנהל מינהלת עירונית של שירותי בריאות כללית  ואשר היה אחראי גם על השירותים של סניף קופת חולים בו עבד המתלונן ואשר הורה למתלונן לפנות למשטרה.

לא למותר לחזור ולהזכיר את עדותו של ד"ר היימן לפיה, " מה שאני זוכר, שמאיימים עליו על סחיטת כספים, שהם באים ודורשים ממנו כספים, ד"ר אבו לבדה באותה תקופה הוא היה נעדר לעיתים קרובות מהמרפאה ולא הופיע, הוא טען שהוא מאויים בכפר ולא יכול להסתובב ותקופה לאחר מכן הוא התפטר מתפקידו במרפאת שירות כללית".

גם האחות, הגב' יעל עזר, שהייתה עדה לאירועים נשוא כתב האישום, העידה, כי המתלונן התלונן לא פעם אחת ולא פעמיים על כך שסוחטים אותו ושלמעשה מאיימים עליו ומבקשים ממנו כסף כל הזמן. הוא דיבר על האחים מואיד ואליאס שניהם עשו את זה כבר מספר פעמים בעבר והוא מאוד פחד מהם.

התופעה שהתגלתה לעיניי עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בדבר הקושי לחשוף את העבירות של סחיטה באיומים בשל חששם של הקורבנות לפנות לרשויות החוק.

על כך נאמר בע"פ 10474/07 אבו חצירה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), מפי כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז):

"על חומרתן של עבירות הסחיטה אין צורך להכביד במילים. החומרה הזו מתבטאת בתוצאותיהן של העבירות - השגת רווחים קלים שלא כדין, תוך הטלת אימה ופחד עד כדי חשש לחיים של קורבנות העבירה ומשפחותיהן, לכך יש להוסיף, כי עבירות של סחיטה באיומים הן עבירות נפוצות אשר קשה לחשוף אותן, בשל חששם של הקורבנות לפנות לרשויות החוק".